מלחמה - חרדות, פחדים ואיך כדאי לנהוג כהורים

מלחמה, ירי טילים, אזעקות, צבע אדום, חיילים, מחבלים, והמעשים המחרידים שהתרחשו בקיבוצי הדרום ב 7 באוקטובר 2023, כל אלו הם גורמים אשר עשויים לעורר בקרבנו רגשות שליליים מגוונים כמו מצוקה, פחד, צער, אימה ותחושות חרדה. גם בקרב ילדים וגם בקרב מבוגרים.

חרדה הוא מצב של תחושה פנימית הקשורה בתחושות ורגשות כמו פחד, חוסר שקט, תחושה והרגשת איום על הקיום יחד עם תחושת סכנה המלווה בחוסר אונים. התחושות והרגשות מלווים בתסמינים פיזיים כמו דופק מואץ, מתח שרירים גבוה, קשיי נשימה, הזעה ,לחץ בחזה וכיו"ב.

כל אלו הם מצבים אשר טבעי שילדים יחושו בימים אלו כאשר ישנן אזעקות, כאשר הם שומעים דיבורים על טילים, כיפת ברזל, חיילים, מלחמה, מחבלים, אוייבים ועוד דברים איומים שחוינו כאינדווידואליים וכעם אשר משרים על כולנו ועל המדינה אווירה ותחושת שונות מאשר בשגרה.

ילדים עשויים לבטא חרדה ופחדים בכל מני דרכים. תיתכן רגרסיה (למשל ילדים שחזורים להרטיב, ילדים שמתקשים להרדם בלילה, ילדים אשר נצמדים לחפץ שלא נצמדו אליו בעבר (בובה או משחק כלשהו וכיו"ב), ילדים שנצמדים להורים מעבר לרגיל או שעלולים להפחית לאכול, או לאכול יתר על המידה, הם עשויים לחזור להיות "תינוקיים", לחפש את קרבתו של ההורה יותר מאשר בימים כתיקונם, לרצות  לישון עם הוריהם במיטה בעוד שבעבר כבר לא נהגו כך. ילדים עשויים להתסגר, להפגין סף תסכול נמוך מהרגיל, התפרצויות כעס ועוד מגוון התנהגויות ששעלולות להופיע. התנהגויות שלא הופיעו בעבר או שהופיעו במידה פחותה וכעת מתעצמות.

איך ניתן לעזור לילדים בימים אלו לשמור על מצב רגשי שלם עד כמה שניתן?

ילדים הנמצאים בחרדה גבוהה מרגישים כי עולמם התערער, ביטחונם העצמי ושלומם הרגשי נפגעים והם חווים סבל רב יומיומי.

ולכן, דבר ראשון חשוב לשים לב לשינויים התנהגותיים ורגשיים אצל הילדים.

אם רואים שינוי, יש לתת לו את היחס הראוי. מה הכוונה בעצם? למשל, ילד שמחפש את ההורה או מבוגר מטפל יותר מאשר בדרך כלל, לתת לו להיות איתכם ולא לומר לו דברים כמו "מה נהייה איתך? למה אתה נצמד אלי כל כך פתאום? אתה כבר ילד גדול וכיו"ב. מילים כגון אלה לא מאפשרות לילד לבטא את מצוקתו, הם רומזות לו שהוא לא בסדר, שהתנהגותו אינה ראויה ומערערות עוד יותר את תחושת הביטחון.

עליכם להבין שהילד נמצא במצב שהוא זקוק לכם יותר בתקופה זו. ועליכם לספק את הצורך הזה כמה שיצטרך. אפשר לומר ולציין שהוא צריך יותר את אימא/אבא/כל דמות מטפלת אחרת, בימים אלו וזה בסדר גמור, לחזק ולומר שאתם נמצאים שם עבורו ואיתו כמה שהוא צריך.

נסו לשמור על שגרה וסדר יום 

עד כמה שניתן במסגרת הנסיבות: סדר ושגרה מעניקים לילדים שקט פנימי ותחושת ביטחון, בימי מלחמה, כמו גם בימים של שקט בגזרה הבטחונית ובשגרה.

כאשר ילד יודע מה צופן יומו או מה כוללת החוויה העתידה לבוא, הוא חש ביטחון, וזה עוזר להפחית את תחושת החרדה.    

התאימו את המידע ואת החשיפה למידע, לרשתות חברתיות ולחדשות בהתאם לגיל הילד

אפשר לומר את האמת, אבל לא חייבים לומר את כל האמת. למשל, ילדים בגיל הרך לא צריכים להיות חשופים למידע רב מידי. למשל ילדים בני ארבע או פחות, מספיק שהם ידעו שבעת אזעקה הולכים למרחב מוגן ששומר עלינו, שזה המקום הכי בטוח להיות בו עכשיו. אין צורך שהם יהיו חשופים למידע רב מדי. לא חייבים לספר שיש מלחמה, שיש לנו אוייבים שרוצים לפגוע בנו, שיורים עלינו טילים, שיש מחבלים וכיו"ב.

אם הילדים בעצמם שואלים שאלות נוספות ומחפשים להבין יותר את המצב, או אם הילדים היו חשופים לדברים מסויימים וחוויות מסויימות ייתכן שהם ישאלו שאלות נוספות או יחזרו במשחק, בדיבור וכיו"ב לאותן חוויות וגם ישאלו שאלות נוספות וידרשו יותר פרטים (למשל למה צריך להיות במקום מוגן? מה זה הבומים ששומעים? מי שומר עלינו? מי יורה עלינו טילים? מה קרה לאנשים/משפחה? מה קרה לבית שלנו? וכיו"ב). ענו על השאלות באופן קונקרטי ודאגו לספק מידע תואם גיל וכמה שפחות מעורר דאגות וחרדות במידת הניתן. ישנם ילדים שיסתפקו במידע פשוט ובתשובות שתספקו להם וישנם ילדים שישאלו עוד ועוד שאלות וירצו עוד ועוד מידע. תחליטו אתם מתי המידע שסיפקתם הוא מספק ביחס לגיל שלהם.

ילדים גדולים יותר כבר חשופים למידע נרחב יותר, בין אם הוא מגיע מההורים או קרובי משפחה, מדברים שהם שומעים מחברים בבית הספר, מאחים גדולים מחוויות שחוו בעצמם או דרך התקשורת. מילים כמו מלחמה, חדירת מחבלים, טילים, אויבים, לוויות, חללים, נרצחים, חטופים, צו 8, מילואים עשויות להיות חלק מהשיח. חשוב לספר את מה שקורה באופן תואם גיל. כדאי קודם כל לשאול אותם מה הם יודעים או מה הם שומעים מאחרים ולהגיב בהתאם.

לאחר מכן אפשר להתייחס בהתאם למה שהילדים העלו ולפי מה שאתם רואים לנכון לספר. לדוגמא: אפשר לספר שבמדינה שלנו יש אנשים רעים, הם נכנסו לארץ שלנו, עשו דברים רעים ואלימים בקיבוצים בדרום הארץ, הם פגעו בהרבה אנשים ובבתים של אנשים, היו הרבה אנשים שנרצחו, יש אנשים שחטפו אותם, לקח זמן עד שהחיילים והצבא הגיעו ותפסו את כל המחבלים. זה מאד מאד עצוב מה שקרה, גם אנחנו עצובים מזה וכל המדינה עצובה.

זכרו יחד עם האמת, לשדר ביטחון לילדים, למשל לספר שזה מקרה מאד נדיר, שלא היינו מוכנים לכך, ועכשיו כולם הרבה יותר מוכנים, שהצבא שלנו נלחם ושומר עלינו...

ילדים על סף גיל ההתבגרות ומתבגרים חשופים למידע רב בכל מקום, ממבוגרים, מחברים, מאמצעי התקשורת השונים, מרשתות החברתיות. שימו לב מה הם רואים ושומעים, האם זה תואם גיל? ישנן תמונות וסרטונים קשים מאד למראה אשר מגיעים לכל מני מקומות ובקלות ילדכם יכולים להיות חשופים לתכנים לא תואמים ומחרידים אשר יעוררו פחדים וחרדה.

הקדישו גם תשומת לב לחשיפה שבאה מצד המשפחה. האם הטלווזיה או הרדיו דלוקים כל היום על חדשות והילדים באזור? חשבו האם זה מתאים למבוגרים או ילדים, האם השיח בין המבוגרים תואם את גיל הילדים שנמצאים לידכם?

לא תמיד אנחנו יודעים מה ילדים קולטים, אנחנו נוטים לחשוב שהם לא מבינים מה שהם רואים ושומעים ולכן אנחנו חושבים שהם יכולים להיות חשופים לחדשות בצורות השונות. זה לא לגמרי מדוייק, ילדים שמים לב להמון דברים, אולי הם לא תמיד מבינים את הכל בדיוק עד הסוף, אבל הם מרגישים ומבינים חלק, הם מבינים תמונות של חיילים, טנקים, לחימה וכיו"ב. הם מבינים ומרגישים את הדיבור של המבוגרים, את הלחץ, את טון הדיבור, את הרגשות העולים בשיח (בין אם רגשות של עצב גדול, כעס גדול, שנאה, רחמים, נקמה וכיו"ב) והם מגיבים בהתאם.

אפשרו מרחב פתוח לשיח

אפשרו לילדים לדבר על החששות והפחדים שלהם אם הם עולים. אל תבטלו את החששות האלו עם אמירות כמו "לא צריך לדאוג, אין ממה לפחד, זה רק רעש, צה"ל שומר על כולנו ואין מה לדאוג, עוד מעט והכל יגמר"...

החששות והפחדים שהילדים מעלים הם לגיטימיים, כמו גם החששות והפחדים שלנו. יש לתת להם מקום, להדהד את הרגשות שהם מעלים ולתת להם לבטא את עצמם ולשמיע את קולם ללא ביטול.

שדרו לילדים שלכם ביטחון וחוסן עד כמה שניתן

יחד עם המקום לשיח על חששות, פחדים וחרדות העולות, יש לשים לב לשדר חוסן וביטחון לילדים. ילד אשר רואה כי ההורה שלו היסטרי, פוחד או חרד יגיב בהתאם. לצד הפחדים והחרדות יש לנו גם דברים טובים ותקווה להישען עליהם, ספרו להם שאתם שומרים עליהם, שיש לנו מקלט / ממ"ד ששומר עלינו, כיפת ברזל ששומרת עלינו, הצבא שומר עלינו וכו'.

אפשרו לילדים להשתמש במה שעוזר להם לחוש ביטחון ולהפיג את החששות והחרדות, למשל ללכת לגן עם בובה אהובה או עם שמיכי, לייצר עבורם רגעים קבועים ביום של פעילות הפגתית. דאגו לשים במרחב המוגן משחקים, ספרים ובובות אהובים על מנת להפוך את השהיה בו לנעימה יותר.

שימו לב למאפיינים של פוסט טראומה (PTSD):

ישנם כמה סימנים ברורים לפי ה DSM (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות) לפוסט טראומה:

1)  חוויה חוזרת של האירוע

למשל ילדים המשחזרים שוב ושוב את האירוע, בין אם במשחק (למשל ילדים שמשחקים באזעקות או ילדים שמשחקים במחבלים שוב ושוב ושוב), בשיחה, בחלומות אשר בהם חוזר האירוע הטראומטי, או מחשבות בלתי רצוניות הקשורות בזכרונות או פלאשבקים מהאירוע.

ילדים עשויים לחוש מצוקה רגשית גדולה ולחוות עוררות גופנית מוגברת כאשר יש גירויים המזכירים את האירוע (למשל הזעה, דופק מואץ, רעידות בגוף, לחץ דם גבוה).

2) הימנעות

ילדים אשר חוו טראומה עשויים להימנע מרגשות / מחשבות ודיבור על הטראומה. הם עשויים להתכנס פנימה לתוך עצמם, להימנע ממגע וקשר עם אנשים, ממקומות או חפצים העשויים להזכיר להם את הטראומה. במצב כיום למשל, ילדים עשויים לרצות לישון בממ"ד, לתהות כל פעם שיוצאים מהבית מה עושים אם תהייה אזעקה, לסרב להתרחק בעת משחק ממרחב מוגן וכיו"ב.

ילדים אלו עשויים להימנע מעיסוק במה שאירוע וכתוצאה מכך להיות דרוכים יותר, להיות עצבניים יותר ולהתפרץ או לבכות מדברים פעוטים. כל זאת מכוון שמירב האנרגיה שלהם מופנית להימנעות מחוויה מחודשת של הטאומה, וליצירת קהות רגשית אשר בתורה מביאה להתפרצויות ביתר קלות, חוויה של תסכול באופן מהיר יותר וכיו"ב.

3) מחשבות ורגשות שליליים

ילדים עשויים לחוש פחד, אשמה וכעס. לתפוס את עצמם בהתבוננות שלילית וכך גם לגבי העולם (לדוגמא: זה באשמתי, לא עשיתי כלום לעצור את זה, התנהגתי ככה שזה איפשר את זה לקרות, אין סיכוי שיהיה טוב, העולם פשוט רע...)

עשויה גם להיות חוסר יכולת להיזכר באירוע הטראומטי, להימנע מ"לגעת" בו בדיבור או מחשבה. ולצד זה גם עשויה להופיע ירידה ברצון להשתתף ולהיות פעיל בחיים, עשוייה להיות חוסר יכולת להרגיש רגשות חיוביים כמו תקווה או אהבה והילד עלול לחוות זמן ממושך קהות חושית ורגשית.

4) עוררות יתר

גם כן קשורה בפוסט טראומה. למשל רגזנות רבה, התנהגויות פוגעניות כלפי עצמי או כלפי הסביבה, יצר הרס עצמי. עשויים לעלות קשיים בריכוז וקשיים בשינה, עשויות להופיע דריכות יתר ותגובות בהלה מוגזמות.

אם אתם שמים לב להתנהגיות אלו אצל ילדכם אשר מופיעות בצורה תכופה ואתם חשים כי היא מפריעה להתנהלתם היומיומית וכי הם נפגעים מכך, אני ממליצה לפנות לקבלת עזרה מקצועית.