הורים רבים מתמודדים עם ילדים הנוטים להתפרצויות והתקפי זעם (טנטרום). במקרים רבים ההורים לא יודעים איך להגיב בצורה נכונה, או שהתגובות שלהם גורמות להסלמה במקום לרגיעה ובעצם לא תורמות לפתרון, גורמות לכך שהילד יחזור על ההתנהגות הזו בהמשך ולא מביאות בחשבון את התמונה הגדולה והיא – מה בעצם הילד או הילדה שלכם מנסים לומר לכם בהתנהגות הזו.
חשוב לדעת, שסביב גיל שנתיים שלוש, התקפי זעם הם שלב התפתחותי חשוב אצל ילדים. הילד עובר תהליך של פרידה מהוריו, מגלה שהוא עצמאי ושיש לו יכולת להשפיע על חייו ועל סביבתו וחווה סוג של תהליך התבגרות (שימשיך ויתפתח לאורך השנים בהתאם לשלבי החיים השונים).
הילד מעוניין באוטונומיה רחבה יותר ובאמצעות התקפי זעם הוא מגלה שיש לו כוח. כוח להפעיל אחרים, כוח לעשות למען עצמו ורצונותיו, כוח להביע את צרכיו וכוח להשיג את מבוקשו. כמו כן, הוא מגלה כי זו דרך להביע את עצמו, לעמוד על שלו, על דעתו ועל רצונו.
התקפים אלו עוברים עם הזמן, אך ישנם מקרים בהם הם מתגברים ומתקבעים ויוצרים דפוס התנהגות שלילי.
מעל גיל שנתיים - שלוש, או אם התקפי זעם אלו נמשכים זמן רב מדי וחוזרים על עצמם, יש לבחון אותם בעין אחרת.
התקפי זעם עלולים לגרום למתחים ותסכולים בהורות ובתא המשפחתי, וחמור מכך ליצור אצל ההורה רגשות הקשורים בתסכול, ריחוק וניתוק מהילד או אפילו תוקפנות וכעס כלפיו.
הילד עצמו עלול בעקבות כל אלו לחוות עצמו כילד רע, שמכעיס את ההורים שלו כל הזמן. לחוות תסכול, להרגיש שלא מבינים אותו ושאינו מצליח לעמוד על שלו ולקבל את רצונו.
התקפי זעם עלולים לגרום למתחים ותסכולים בהורות ובתא המשפחתי, וחמור מכך ליצור אצל ההורה רגשות הקשורים בתסכול, ריחוק וניתוק מהילד או אפילו תוקפנות וכעס כלפיו.
מה המקור להתקפי זעם (טנטרום)
זו הדרך של הילד שלכם לבטא מסר שהוא רוצה להעביר לכם כהורים, משהו שחשוב לו שתבינו. כמבוגרים אנחנו לומדים במהלך השנים לווסת את ההתנהגות שלנו ולהצליח להעביר מסר לאחר גם כאשר אנחנו נסערים. אצל ילדים היכולת המילולית והרגשית עדיין לא מפותחת במלואה, והתקף זעם נראה כרגע כדרך הכי קלה ומהירה להעביר את המסר שחשוב לו שתדעו. כל התקף זעם משרת פונקציה עבור הילד.
המסר קשור בדרך כלל בתחושת מצוקה כלשהי אותה חווה הילד. למשל ברצון לעצמאות אל מול גבולות שההורים מציבים, או ברצון לאטונומיה שאינה ניתנת לו. ניסיון להיות משפיע ומחליט על חייו וגורלו, סביב צורך בבדיקת גבולות, צורך בתשומת לב. סביב קושי רגשי כמו תסכול, חוסר ביטחון, פחד או חוסר אונים.
סיבות נוספות יכולות להיות קשורות בשינויים שחלו בחייו של הילד, למשל גירושים, מעבר דירה, אובדן, קושי בהבעה של צרכים בסיסיים סביב קשיים שפתיים/התפתחותיים/אורגניים וכיו"ב.
איך מזהים התקף זעם
התנהגויות של צעקות, בכי, כעס רב, תגובות אלימות, קללות, השתטחות על הרצפה, הטחת ראש בקיר או ברצפה, זריקת חפצים, הרס הסביבה, רקיעות ברגליים, סרבנות להקשיב לבקשות ההורה, השתוללות וכיו"ב. התנהגויות אלו יופיעו בעוצמות רמות ומטרידות, כמכלול או בנפרד.
מה אתם כהורים יכולים לעשות?
כל הורה מגיב אחרת, יש שיציעו ממתק, יבטיחו דבר כזה או אחר, על מנת לסיים את האירוע. יש שיגיבו בחיבוק, ינסו לדבר אל לב הילד ולהרגיעו. יש הורים שיגיבו בכעס, או פשוט ירימו את הילד וישאו אותו מהמקום. כל הורה מוצא לעצמו דרך התמודדות אל מול התקפים אלו.
במקרים של התקפי זעם, חשוב להיות עקביים בתגובה שלכם. ילד בהתקף זעם זקוק להורה רגוע, מכיל וכזה שמציב גבולות ברורים וברי קיום. כאשר אתם מגיבים כך, אתם עוזרים לילד לאורך זמן להבין מול מי הוא עומד, מה יתקבל ומה לא יתקבל אצלכם ומה הוא משיג בכל פעם. בדרך זו אתם עוזרים לו ללמוד לווסת את הרגשות שלו לטווח הארוך, כי כאשר אתם יציבים וברורים, הוא לומד מה מצופה ממנו, איזה התנהגות מקובלת ואיך להתמודד עם הרגשות שעולים בו בעזרת הורה יציב וברור.
לאחר שנרגע, מומלץ לשוחח עם הילד בצורה שאינה שיפוטית ומטיפה, אלא ממקום מבין ומכיל יחד עם הצבת גבול ברור. בשיחה מסוג זה חשוב להביע אמפתיה לילד ולרגשות שלו שגרמו לו להתנהגות זו. נסו להעביר לילדכם את המסר שהוא מובן וכי חשוב לכם להבין מה הוא מרגיש וחווה.
בנוסף, חשוב לומר לילד מה ההגיון או המחשבה או הצורך שעמד מאחורי הבקשה. יחד עם זאת חשוב להיות ברורים ולהציב גבול גם לאחר שההתקף (טנטרום) הסתיים (קראו עוד על הצבת גבולות עם ילדים).
בשיחה מסוג זה יש להציע אלטרנטיבות להתנהגות. אפשר לחשוב יחד על התנהגויות חלופיות שאפשר לעשות בפעם הבאה. למשל, נניח שחוויתם טנטרום סביב רצון של הילד שתקנו לו שוקולד (או כל דבר אחר) בסופר וסרוב שלכם לקנות את אותו מוצר.
לאחר שנרגע אפשר לומר לו משהו בסגנון הזה: "אני מבינה עכשיו שאתה ממש ממש רצית שאקנה לך שוקולד, וממש כעסת כשאני לא הסכמתי. בכית וצעקת והרגשת בכל הגוף שלך שאתה כועס מאד. ואני לא הבנתי כמה זה חשוב לך שאקנה לך. חשוב לי שתדע שאני לא הסכמתי לקנות לך שוקולד מסיבה אחת, שוקולד זה לא כל כך בריא וחשוב לי מאד שתאכל בריא, כי אני מאד אוהבת אותך ודואגת לך ורוצה שתהייה בריא".
לחזור ולהציב גבול: וחשוב לי להזכיר לך שאם אתה כועס שוב כל כך על משהו, אנחנו לא מרביצים / צועקים / משתוללים / הורסים.
לחשוב יחד על אלטרנטיבות: בוא נחשוב יחד מה אפשר לעשות פעם הבאה שאני אבין שמשהו הוא מאד חשוב לך ולא תצטרך לבכות ולכעוס ככה שוב. אולי אנחנו יכולים להמציא מילת קוד רק שלנו, שתאמר לי כשמשהו כזה קורה שוב? אולי אפשר לקנות ולסכם שתאכל את זה רק מחר? ועוד רעיונות שעולים לכם או לילדכם להתנהגות חלופית.
בנוסף, אפשר לעזור לילדכם לזהות מתי עולים בו רגשות אלו, למשל לספר לו איך אתם מרגישים כשהכעס מתחיל לעלות בגופכם: "כשאני כועסת אני מרגישה את זה בבטן, כמו כדור גדול וכבד", או כשאני כועסת נהייה לי חם". אפשר לשאול איפה הוא מרגיש כעס בגוף? או כמו מה זה מרגיש? ולהציע דרכים אחרות שבהן אפשר להתמודד, למשל: ללכת לחדר אחר, או לומר שהוא ממש כועס, או לספור עד 10 ואז להסביר את עצמו וכיו"ב.
שיחה מסוג זה עשויה לעזור לילד להבין את עצמו ואת התנהגותו מעט טוב יותר. להבין מה גורם לו לרגשות שונים, איך הוא מגיב, מה אפשר לעשות אחרת. וזאת במקום לגרום לתחושות אחרות שעלולות לעלות בו כמו תחושת אשם על הצורה בה התנהג, תחושת צער, בושה, תחושה של אובדן שליטה וכיו"ב.
כאשר התקפי זעם פוגעים באיכות חיי הילד ובאיכות חיי ההורים והמשפחה, זה הזמן הנכון לנקוט בפעולה ויש לשקול קבלת עזרה מקצועית. טיפול בהתקפי זעם יכלול הדרכת הורים וטיפול בילד. בהדרכת הורים תהיה אפשרות להבין את הסיבה והקושי הרגשי להתקפי הזעם, לבחון את תגובתכם להתקפים אלו ולאמץ הסתכלות רחבה על המצב, על הילד שלכם ועל התא המשפחתי המושפע מכך ולמצוא פתרונות לקושי של ילדכם ושלכם בהתמודדות עם התקפי זעם אלו.
Comments