החלק הראשון של המאמר בנוגע להצבת גבולות עם ילדים עסק בחשיבותם של גבולות עבור ילדים, בתפקיד ההורה כמציב גבול, בסגנונות הורות שונים והשפעתם והדגיש נקודות חשובות בנוגע להצבת גבולות. אם טרם קראתם את החלק הראשון אני ממליצה לקרוא אותו לפני קריאת החלק הזה, אשר יעסוק בהצבת גבול הלכה למעשה.
מה יסייע לכם להציב גבול בצורה יעילה?
דאגו לנהל סדר יום ברור ועקבי ככל הניתן: כך יש לילד מושג מה צופן בחובו היום ומה מצופה ממנו ומתי. כאשר יש שעת שינה כל יום, עוגנים קבועים שמתקיימים כשחוזרים מהמסגרת, לפני המקלחת, השינה וכיו"ב, כאשר ילד יודע מראש כמה זמן מסף או פלייסטיישן ביום מותר לו, כמה חטיפים מותר, מתי אוכלים ארוחת ערב, מתי עושים שעורי בית וכיו"ב, הדבר יוצר בהירות לגבי ההתנהלות לאורך היום ומקטין נקודות אפשריות לחיכוך והיווצרות התנהגויות שליליות.
כאשר הצבתם גבול, אל תסוגו ממנו. גם אם הילד מתפרץ ומשתולל סביב הגבול, כל עוד תעמדו בו, הילד לומד שלא משנה מה הוא עושה ואיך הוא מתנהג, הגבול לא ישתנה.
בחרו על מה אתם מציבים גבול בקפידה. אם תציבו יותר מדי גבולות יווצר מצב של שחיקה ואנרגיות לא נעימות בבית. תשימו לב לא להילחם ביותר מדי חזיתות בבת אחת.
הצבת גבול בצורה עניינית וללא רגש מיותר המלווה את הצבת הגבול כגון כעס או נקמנות. אל תעליבו את הילד או תשפילו אותו, היו אוהבים ונחושים. אפשר להציב גבול גם ברכות ואהבה ועדיין הגבול יהיה ברור אם תעמדו בו.
הציבו גבול שאתם יכולים להסביר לעצמכם. עליכם להיות מסוגלים לנמק את הסיבה להצבת הגבול, באופן שתוכלו גם להסבירו לילד. כך תדעו שאתם לא מציבים גבולות באופן שרירותי, מתוך כעס או אפילו מתוך נקמנות.
איך להציב גבול לילדים?
להכיר ברגש: חשוב מאד להכיר ברגש שעולה בילד סביב הנושא בגינו אתם חשים שעולה צורך להציב את הגבול. למשל ילד שמתחיל לבכות כי הוא רוצה עוד במבה לאחר שאמרתם כי אכל מספיק במבה. הכרה ברגש יכולה להאמר כך: "אני רואה שאתה מאד עצוב/כועס/מרוגז וכיוב' כי אתה ממש ממש רוצה עוד במבה". אמירה מסוג זה שולחת לילד מסר "רואים אותי, אני מובן".
לאחר מכן מציבים גבול: "אבל אנחנו לא נשכבים על הרצפה כשאנחנו כועסים" או "אבל אנחנו לא מרביצים/ עושים בלאגן כשאנחנו כועסים". ישנה חשיבות בשמירה על ניטרליות ואוניברסליות על ידי שימוש במילה אנחנו. כך מדובר פחות בשליטה של ההורה על הילד, אלא על התנהגות מקובלת מבחינה חברתית ומשפחתית.
אלטרנטיבה חלופית: לאחר שהצבתם גבול: תציעו לילד אלטרנטיבה. אם היא בהישג יד כדאי לקרבה אל הילד ולהראות לו אותה. למשל, "אנחנו לא קורעים ספרים, אבל אם אתה רוצה ללקרוע משהו כי אתה כועס, אתה יכול להרוס את הקרטון הזה". או "אנחו לא מרביצים אבל אם אתה רוצה להרביץ כי אתה כועס מאד, אתה יכול להרביץ לכרית הזו/לספה" וכו'.
חשוב מאד להכיר ברגש שעולה בילד סביב הנושא בגינו אתם חשים שעולה צורך להציב את הגבול.
דוגמא ליישום שלבים אלו:
דמיינו סיטואציה רווחת בה רציתם שהילד יסיים לצפות בטלוויזיה וילך להתקלח. למרות בקשות חוזרות מצדכם הוא לא עושה זאת כבר זמן מה. נניח והחלטתם לכבות לו את הטלוויזיה, ואז מתחילה התפרצות. תגובה מתאימה לאירוע כזה מצדכם עשויה להישמע כך: "אני רואה שאתה מאד כועס כי לא הסכמתי שתראה טלוויזיה עכשיו, ואתה ממש ממש רצית לראות רק עוד קצת. אני מבין את זה. אבל אנחנו לא צועקים כך על ההורים כשאנחנו כועסים. אם אתה רוצה לצעוק כי אתה כועס, אתה יכול לצעוק בתוך החדר/לתוך ארגז גדול וכיו"ב ולהוציא את כל הכעס מהגוף".
ישנם מקרים בהם הילד עשוי לחוות התקף זעם (טנטרום) סביב אירוע מסוג זה. במקרה כזה הילד סוער מאד וגועש ולא פנוי להקשבה. תגובה מסוג זה לא תתאים בזמנים כאלו. אתייחס לכך בהמשך המאמר.
הציבו גבולות מצורך אמיתי, לא מתוך נוקשות, לא בעת כעס ולא יותר מדי. אפשר לילד דרגות של חופש ועצמאות בחייו.
כלים נוספים להצלחה
התייחסו לעיתוי, אל תנסו להציב גבול בעת התקף זעם (טנטרום), הדבר נועד להיכשל.
הציבו גבולות מצורך אמיתי, לא מתוך נוקשות, לא בעת כעס ולא יותר מדי. אפשרו לילד דרגות של חופש ועצמאות בחייו.
הכירו בצרכים של ילדכם, אפשר ורצוי לקיים שיח כנה על גבולות ועל התנהגויות אלטרנטיביות של ההורים ושל הילד לכל מני סיטואציות במקומות שאתם מזהים כי בהם החיכוכים רבים וחוזרים.
הצבת גבולות והתקפי זעם (טנטרום)
אם התקף כזה כבר התחיל, דבר ראשון חשוב להרגיע את הילד. רדו אל הגובה שלו, וודאו כי הוא קשוב לכם. חבקו אם אתם חשובים שזה יעזור תתרחקו מהמקום, או כל פעולה אחרת שאתם יודעים כי תסייע להרגעה של ילדכם לפי הכרותכם עימו. בנוסף חשוב מאד שאתם תשמרו על רוגע וקור רוח. גם ההתקף הזה יעבור כמו כל התקף אחר. זכרו לנשום, כאשר אתם לא רגועים, תתקשו להרגיע מישהו אחר.
לאחר שהילד נרגע מומלץ לשוחח עימו בצורה שאינה שיפוטית ומטיפה אלה ממקום מבין ומכיל יחד עם גבול ברור. בשיחה מסוג זה חשוב להביע אמפתיה לילד ולרגשות שלו שגרמו לו להתנהגות זו. נסו להעביר לילדכם את המסר שהוא מובן וכי חשוב לכם להבין מה הוא מרגיש וחווה.
חשוב לומר לילד מה ההגיון, המחשבה או הצורך שעמד מאחורי הבקשה. למשל: "ראיתי שממש רצית לראות עוד טלוויזיה. והתוכנית היתה מאד חשובה לך ועניינה אותך והרגשת שאני מפריעה לך כשכיבית את הטלוויזיה. ואז מה שקרה אתה הרגשת כ"כ כועס כי לא הבנתי כמה היה חשוב לך לראות את התוכנית עד הסוף. אבל אתה יודע, אני כיביתי את הטלוויזיה כי כבר מאוחר ורציתי שתלך למקלחת כדי שנספיק גם לקרוא סיפור ביחד לפני השינה. או, רציתי שתלך להתקלח ולישון מוקדם כדי שתוכל לגדול ולהיות חזק כי השינה זה הזמן שבו אנחנו גדלים.
בשיחה מסוג זה יש להציע אלטרנטיבות להתנהגות וגם לחזור על הגבול. אפשר לחשוב יחד על התנהגויות חלופיות שאפשר לעשות בפעם הבאה. למשל, לסכם שאם יש תוכנית שמאד חשובה אז הילד יאמר עוד כמה דקות הוא רוצה לראות, אפשר לקיים על כך משא ומתן כמובן, אבל כזה שבסופו תהיה הבנה בין שני הצדדים. אם הילד מבקש לסיים לראות את התוכנית והיא ארוכה מדי, אפשר לסכם שיוכל לראות את סופה של התוכנית מחר בבוקר/אחר הצהריים או כל רעיון אחר שאחד מכם יעלה שיוכל לסייע בפעם הבאה שקורה דבר דומה. למשל: "אני מבינה שאתה מאד כעסת, אבל אתה יודע, אפילו אם אנחנו כועסים כל כך על משהו, אנחנו לא מרביצים/צועקים/משתוללים/הורסים. בוא נחשוב יחד מה אפשר לעשות פעם הבאה שקורה משהו שמכעיס אותך כל כך".
בנוסף, אפשר לעזור לילדכם לזהות מתי עולים בו רגשות אלו, או למשל לספר לו איך אתם מרגישים כשהכעס מתחיל לעלות בגופכם: "כשאני כועס נהייה לי חם". אפשר לשאול איפה הוא מרגיש כעס בגוף? או כמו מה זה מרגיש? ולהציע דרכים אחרות שבהן אפשר להתמודד (למשל ללכת לחדר אחר, או לומר שהוא ממש כועס, או לספור עד 10 ואז להסביר את עצמו וכיו"ב).
שיחה מסוג זה עשויה לעזור לילד להבין את עצמו ואת התנהגותו מעט טוב יותר. להבין מה גורם לו לרגשות שונים, איך הוא מגיב, מה אפשר לעשות אחרת. וזאת במקום לגרום לתחושות אחרות שעלולות לעלות בו כמו תחושת אשם על הצורה בה התנהג, תחושת צער, בושה, תחושה של אובדן שליטה וכיו"ב.
זכרו כי גבולות הם חשובים לילדים, הם תורמים לתחושת ביטחון ובהירות, מפחיתים בלבול, חשש וחרדה. יחד עם זאת זכרו כי ילדים גם זקוקים למידה רבה של חופש ועצמאות כדי להתפתח, לחוות עצמם כמסוגלים, חזקים, בעלי ביטחון בעצמם ובהתנהלותם בעולם ולהמשיך להתפתח מתוך סקרנות, חוויה ולמידה במקום בו הם חשים בטוחים, אהובים ומובנים.
Comments