ביטחון עצמי הוא מרכיב מהותי באשיותו של אדם. ביטחון עצמי מתעצב בגילאים מאד צעירים ולהורים השפעה עמוקה על הילד ועל חווית הביטחון העצמי או חוסר הביטחון העצמי שהילד יפתח.
ביטחון עצמי הוא בעצם היכולת של הילד לחוש עצמו מוצלח ומסוגל, כבעל יכולות לפעול בעולם בהצלחה למען השגת רצונותיו, מטרותיו וחלומותיו, תוך שימוש בכישורים, ביכולות ובכוחות שברשותו (תחושת מסוגלות).
ביטחון עצמי / חוסר ביטחון עצמי מתפתח מתוך חוויות הילדות, מתוך היחסים והאינטראקציות בתוך המשפחה ועם הסביבה.
ילד שקיבל אהבה וחום, שהאמינו בו, התפעלו ממנו ומיכולותיו האמיתיות, מכשרונותיו ומיוחדותו, שצמח במסגרת ברורה עם גבולות במידה טובה ודרגות חופש במידה מספקת, שעודדו אותו לעצמאות, שטיפחו את אישיותו ודמיונו, יצא אל העולם עם תחושה שהוא ראוי, מסוגל, שווה ומוצלח או במילים אחרות, בעל ביטחון עצמי בעצמו.
בשנים הראשונות לחיים ישנה חשיבות רבה להתפתחות ביטחון עצמי ולהתהוותו אצל הילד, להורים תפקיד מהותי בתפתחות הביטחון העצמי. הורה נוכח ויציב המספק מענה רגשי מתאים לצרכי הילד הוא מהותי להתפתחות תקינה וכפועל יוצא תורם להתפתחותו של ביטחון עצמי.
למרות שביטחון עצמי מתפח בשנים הראשונות לחייו של הילד, בכל נקודת זמן בחיים אפשר להשפיע ולשנות את המצב הנתון.
בשנים הראשונות לחיים ישנה חשיבות רבה להתפתחות ביטחון עצמי ולהתהוותו אצל הילד, להורים תפקיד מהותי בתפתחות הביטחון העצמי.
איך מתפתח ביטחון עצמי?
תיאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי, היא תיאוריה ששמה דגש רב אופן ההתקשרות של ילד ומתייחסת גם להשפעתה על התפתחותו של ביטחון עצמי.
העקרון המרכזי של התיאוריה מתייחס למרכיב ההתקשרות של הילד כבר מגיל לידה – נטייתו של הילד לחפש קרבה לאנשים מסויימים המעניקים לו תחושת ביטחון כשהוא נמצא בקרבתם. אצל פעוטות מערכת ההתקשרות פועלת באופן בו היא מופעלת על ידי איומים מהסביבה או כאשר יש איום של פרידה מדמות ההתקשרות או דחייה ממנה.
בולבי התייחס למנגנון של הילד המווסת בין הצורך הטבעי לחקור את הסביבה ובין הצורך להישמר ולהיצמד לדמות ההתקשרות (לרוב האם).
כאשר הילד חווה מבוגר המהווה מטפל קבוע, זמין לצרכי התינוק, עם תשומת לב לצרכיו המתפתחים, התינוק יפתח ייצוג פנימי של דמות מטפלת מטיבה, הוא יחוש ביטחון ונאהב.
כאשר הילד מרגיש בטוח, הוא יכול לחקור את הסביבה בשקט ללא חשש. דוגמא לכך יכולה להיות פעוט שהתחיל לזחול וחוקר את סביבת הבית בחופשיות, מרגיש בנוח לגמוע מרחקים, לעבור בין חדרים ואזורים. אך כאשר הוא נמצא במקום חדש בו הוא מרגיש פחות בטוח, ישאר קרוב לאם בחקירתו ולא ירחיק לכת.
מערכת ההתקשרות מתפתחת לאורך השנים, בהתחלה דמות ההתקשרות היא האם ולאט לאט ככל שהילד גדל הוא מוסיף על מערכת זו דמויות נוספות (חבר קרוב, אח, סבא סבתא, מורה ולבסוף בן זוג). עם ההתפתחות, אותו עוגן התקשרותי יכול להתפתח לעוגן מופשט, למשל לזכור דברים שאימא אמרה לי בעבר על מצבים מפחידים, להעלות בדמיון עוגן ממשי, או להישען על עוגן מופשט כמו אמונה בדת (מישהו שומר עלי מלמעלה).
מחקרים הראו כי ילדים בעלי התקשרות בטוחה (לעומת התקשרות חרדה מנמנעת, התקשרות חרדה מתנגדת או התקשרות לא מאורגנת), הם ילדים סקרנים, בעלי רעיונות ובטוחים בגישתם לסביבה. הם מוכנים לקבל עזרה ממבוגרים (הורים, מורים וכיו"ב) והציפייה שלהם ממבוגרים היא שיהוו מקור לתמיכה ואיכפתיות. כמו כן, אלו ילדים אמפטיים המסוגלים להפגין רגישות כלפי ילדים אחרים.
מלבד ילדים בעלי התקשרות בטוחה, ישנן עוד 3 סוגי התקשרות:
התקשרות חרדה נמנעת: ילדים אלו יהיו בעלי תגובות הגנתיות של הימנעות רגשית. ילדים אלו מעוררים בהורים תגובות של שליטה ועויינות. ילדים שלא נענים להורים, בגיל בית הספר אלו יהיו ילדים שיוגדרו "בעייתיים", יהיו תוקפניים יותר מילדים אחרים ויחשבו מחשבות שליליות על חבריהם. הם לא ישתפו פעולה עם מבוגרים או ילדים, פעמים רבות הם דחויים חברתית, לא מראים מוטיבציה או הנאה. ילדים אלו יתקשו להתקרב רגשית למישהו. הם מקבלים מנות גדולות של כעס ודחייה ובכך משחזרים מחדש בכל פעם את הקשר הראשוני שלהם עם הורים.
התקשרות חרדה מתנגדת: ילדים הדבוקים לאימם, לגננת או כאלו שידרשו מהמורה תשומת לב רבה. הם אימפולסיביים וחסרי אונים ושולטים בעצמם פחות. הייצוג הפנימי של דמות ההתקשרות שלהם היא של מבוגר לא עקבי ולא זמין. לכן, הם נמצאים ברמת חרדה גבוה וגלויה, הם מוצפים ברגשות של פחד, כעס וצער והתחושה הפנימית שלהם היא כי אינם ראויים לאהבה.
התקשרות בלתי מאורגנת: ילדים אלו יאופיינו בכמה דפוסי התקשרות שונים בו זמנית. יכולים להראות מבולבלים וחסרי כיוון, יקפאו במקומם ויראו מדוכדכים וחסרי רגשות. אין להם מודל התקשרות ברור ויציב ולכן כאשר הם במצוקה הם יפגינו בכל פעם סט אחר של התנהגות ורגשות.
מערכת התקשרות זו מלווה את כולנו לאורך החיים ותלויה מאד בהתפתחות שנרכשה בגיל קטן.
מלבד התקשרות בטוחה, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על ביטחון עצמי אצל ילדים, למשל גבולות תואמי יכולת ובמידה נאותה, משחק משותף עם ההורים, סדר יום ברור, הורה עקבי בתגובותיו וזמין מבחינה רגשית, עידוד לעצמאות בהתאם לרמה ההתפתחותית ועוד...
איך נעזור לילד לפתח ביטחון עצמי?
בשנים הראשונות לחייהם ילדים מושפעים בקלות ומשתנים במהרה כאשר הם מקבלים את התנאים המיטביים. כאשר יש ילד עם חוסר ביטחון, יש ביכולת הוריו לסייע לו על ידי תשומת לב לכמה דברים בסיסיים לשם התחלה:
החמיאו לילדכם כאשר הוא עושה משהו כראוי. הראו לו שאתם גאים בו "כל הכבוד, חלקת במבה עם אחיך, אתה ממש אח טוב ואוהב".
חזקו את ילדכם והחמיאו על דברים אמיתיים ולא ג'נריים: יש הבדל כאשר אתם אומרים לילד כל הכבוד, איזה אלוף, אתה הילד הכי טוב בעולם, נסיך וכיו"ב, לעומת חיזוק או מחמאה על משהו ספציפי. למשל, ההבדל בין לומר על ציור שצייר הילד: "מקסים, נפלא איזה יופי", לבין, "וואו, השתמשת מאד יפה בצבעים, הם ממש מתאימים אחד לשני, וגם הפרח שציירת ממש יפה ומדוייק". כך ילדכם יקבל תחושה אמיתית של חיזוק על משהו שהוא ראוי לו.
עודדו את הילד לעצמאות במשימות שהוא מסוגל לבצען. כמו למשל לבחור בגדים לבד, להתלבש לבד, לפנות מהשולחן וכיו"ב. דאגו שהמקומות בהם אתם מעודדים לעצמאות הם כאלו שהילד יכול לעמוד בהם ולא כאלו "שגדולים" עליו יותר מדי ויגרמו לתסכול רב עקב חוסר הצלחה.
אהבו את ילדכם ואמרו לו זאת הרבה, הביעו חיבה כלפיו בחיבוקים ונשיקות.
היו אמיתיים והכירו ברגשות העולים אצל הילד. גם כאשר הילד שלכם קיבל מכה שלדעתכם היא לא רצינית והוא בוכה, אפשר לומר: "אוי קיבלת מכה וזה כאב לך". זאת במקום לומר לו: "הכל בסדר, כלום לא קרה, אל תבכה". מכוון שבעיניו כן קרה משהו כרגע שבגינו הוא בוכה. לקבל הכרה על הרגשות שלו כילד, עוזר לו להכיר את עצמו ולבנות בסיס יציב של רגשות להתפתחות תקינה.
גם אם הילד לא מצליח ונכשל במשהו, עודדו אותו להצלחה, עודדו לנסות בשנית ושדרו לי כי אתם מאמינים בו וסומכים עליו. וגם אם אינו רוצה לנסות שוב עכשיו, כאשר ירצה לנסות שוב אתם תהיו שם לתמוך בו ולעזור לו להצליח.
אל תשווה את הילד שלך לילדים אחרים בפניו. אמירות כמו "למה אתה יכול להתנהג כמו עומרי?" או "למה אתה לא אוכל יפה כמו שירה?", לא תורמות לפיתוח ביטחון עצמי, מכוון שהילד מקבל את התחושה מהוריו ששהוא לא מספיק טוב עבורם, ויתכן וילד אחר (כמו עומרי או שירה וכיו"ב) היה יכול להיות יותר טוב עבורם.
היה גאה בילדך ודבר עליו באופן חיובי ליד בני משפחה אחרים. לעיתים יש לנו מנהג לדבר מעל ראש הילדים, כאילו אינם שמים לב או כאשר אנחנו חושבים שהם שקועים במשהו אחר ולא שומעים אותנו. ואז פעמים רבות אומרים עליהם דברים שליליים, למשל: "הוא היה ממש קשה היום. לא הקשיב לי לשום דבר שביקשתי. אולי לך הוא יקשיב".
זכרו כי בכל נקודת זמן בחייו של הילד נתן להשפיע על הביטחון העצמי של ילדכם.
Comments