ישנם ילדים שאף שהם כבר גמולים מחיתולים, עדיין חווים פספוסים של בריחת שתן במהלך שעות היום או הלילה. זוהי תופעה שכיחה שמופיעה יותר בקרב בנים מאשר בנות. יש מקרים בהם מדובר בפספוסים של טיפות בודדות או לחליפין מקרים בהם מדובר בבריחת שתן בכמויות גדולות.
חשוב להבדיל בין הרטבת יום והרטבת לילה, מכוון שהגורמים להן והטיפול בהן הוא שונה.
הגורמים להרטבות בשעות היום הם נרחבים: למשל בעיה אורגנית או רפואית כמו דלקת בשלפוחית, מחלה כלשהי, חולשה של השרירים באזור, קושי בוויסות חושי, הרגלי התאפקות המקשים על התפקוד, שימוש בתרופות מסויימות, שלפוחית קטנה או בעיה מבנית. כמו כן, פעמים רבות המוקד של הבעיה הוא רגשי.
חשוב להפריד בין הופעה פתאומית של בעיות הקשורות בשליטה בסוגרים לבין תהליך גמילה שלא הסתיים כראוי מעולם. למשל, מקרה בו הילד היה גמול לחלוטין תקופה ארוכה ואז פתאום החל להרטיב באופן מחודש בשעות היום. במקרים מהסוג הזה, שלאחר גמילה וודאית חוזרים פספוסים, עשויים להצביע על התמודדות עם קושי רגשי חדש הטורד את עולמו של אותו ילד או התמודדות עם טראומה פיזית או נפשית שהילד חווה.
לעומת מקרים מהסוג הזה, יש מקרים בהם הגמילה פשוט אף פעם לא הסתיימה בצורה ברורה ומובהקת, והילד מרטיב לעיתים במהלך היום. במקרים אלו, הגמילה היתה מוצלחת בחלק ניכר מהזמן, וההורים נטו לחשוב כי מעט הפספוסים שהילד חווה, יעברו בקרוב. אך למעשה, התופעה נמשכת מעבר לזמן סביר, ההורים עדיין מחזיקים במחשבה "שעוד מעט הילד מפסיק לפספס" או "זה כבר כמעט ולא קורה", אך המצב לא באמת משתפר.
מצבים אלו מרמזים לנו על גמילה שלא הושלמה כראוי ולא נעשו בה התאמות לפספסוסים שהתרחשו.
מקרים מהסוג הזה עשויים להתקיים זמן רב ללא טיפול בגלל שלא תמיד מייחסים לפספוסום אלו חשיבות רבה, כי זה קורה מעט פעמים בשבוע ויש תחושה שזה נורמלי. לפעמים חושבים כי מדובר בתופעה חולפת, או כי זה משהו שקורה לכל הילדים. לפעמים לא יודעים למי לפנות לעזרה ולאיזה תחום הבעיה הזו משתייכת (רגשי? פיזי? התנהגותי? אולי הילד לא שם לב? לא רוצה לעצור את המשחק שהוא עוסק בו כרגע?).
מתי יש לטפל ?
כאשר ילד מעל גיל 4 אינו שולט בסוגרים במהלך היום, וכאשר הציפייה ממנו בגילו וביכולתו שישלוט בסוגרים במשך היום.
מצב זה עשוי להיות שוחק ומתיש מבחינת ההורים והצורך להתמודד איתו, וכמובן שהמצב ישפיע גם על הילד.
ההשלכות הפסיכולוגיות עשויות להיות מרחיקות לכת אם התופעה לא מטופלת בזמן וכראוי. עשויה להתרחש פגיעה בדימוי העצמי, חוויה של חוסר הצלחה, תשפיע על חוויות של חוסר הצלחה בתחומים נוספים בחיים.
עשויות להתפתח תחושות הקשרות בבושה ואשמה, עשויים להתפתח קשיים חברתיים ופגיעה בחיי החברה, כמו הסתגרות ובידוד כתוצאה מכך שלא רוצים ללכת לחברים או להיפגש ולקחת חלק בפעילויות מחשש שיפספסו.
עשוי להתעורר קושי בקשר עם ההורים סביב מסרים של אכזבה שהילד חש מההורים סביב הפספוסים ועוד קשיים שונים ומגוונים שעשויים לגרום נזק בטווח הרחוק ובתחומי חיים נוספים.
מה אתם כהורים יכולים לעשות ?
כדאי להיבדק אצל רופא ממוחה ולשלול כי לא מדובר במצב רפואי (למשל דלקת, זיהום, בעיה מבנית/מום וכיו"ב). במידה ולא מדובר בבעיה רפואית בדקו עם עצמכם וסווגו את הבעיה - האם היא התחילה פתאום או שמדובר במשהו מתמשך מאז התחלת הגמילה? האם קרה משהו בחייו של הילד שיכול להשפיע על כך? למשל שינויי קיצוני כמו לידת אח, מעבר דירה, גירושין. האם הילד עבר טראומה או פגיעה? מוות של מישהו קרוב וכיו"ב...
בדקו עם עצמכם וסווגו את הבעיה - האם היא התחילה פתאום או שמדובר במשהו מתמשך מאז התחלת הגמילה ? לאחר מכן בחנו את החלק הקשור הבורות שלכם בסיס הנושא
לאחר מכן בחנו את החלק הקשור בהורות שלכם סביב הנושא - האם אתם מתייחסים לפספוסים יתר על המידה ומוצאים את עצמכם כל הזמן מזכירים לילד לשירותים? האם אתם לוקחים אחריות על הנושא במקומו? האם אתם מגיבים בכעס, עצבים או אולי מסננים איזה אוף קטן כשיש פספוס? האם התחושה שעוברת לילד היא של אכזבה, בושה או טרדה מכך שפספס?
לאחר שתבדקו את שני אלו, סכמו לעצמם את המסקנות, אם אתם חושבים שאתם נוהגים בצורה מסויימת שאינה מטיבה עם הקושי, בדקו סוגיות קשורות - למשל, האם אתם יכולים להגיב אחרת? האם אתם יכולים לתמוך בילד, לעודד הצלחות, ולא להדגיש את הכשלונות ולצבוע אותם בשחור? האם אתם יכולים לתכנון תוכנית חיזוקים על הצלחות? האם ביכולתכם להעביר את האחריות לנושא אל הילד במקום לקחת אותה על עצמכם? להעביר אל הילד את השליטה ולעודד עצמאות?
ממולץ לפנות לקבלת סיוע מקצועי אם ניסיתם את כל אלו והמצב נמשך, אם נשלל כי מדובר בבעיה רפואית ואתם רואים כי ישנה השפעה על הילד או הילדה ועל התפקוד היומיומי. אם אתם מרגישים שאתם כבר לא יודעים מה לעשות, צריכים עזרה, הכוונה או דמות מקצועית שתלווה אתכם בתהליך לפתרון הבעיה.
Comments